בלע אדני לא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה:

חשב יהוה להשחית חומת בת ציון נטה קו לא השיב ידו מבלע ויאבל חל וחומה יחדו אמללו:

טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מיהוה:

עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי:

והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודיא די ביהוד ובירושלם בשם אלה ישראל עליהון:

באדין קמו זרבבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלהא די בירושלם ועמהון נביאיא די אלהא מסעדין להון:

ויען שכניה בן יחיאל מבני עולם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת:

קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה:

חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו:

אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם:

ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש:

ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה על כל ישראל:

תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו:

היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו:

והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני:

זכר אדני חרפת עבדיך שאתי בחיקי כל רבים עמים:

אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך:

ונתתים לזועה לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל המקמות אשר אדיחם שם:

סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים:

פצו עלינו פיהם כל איבינו:

ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל עובר:

בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד שנותיך על כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות:

הקרבות והרחקות ממך יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה: