ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה זכריה משלם:

ויברך עזרא את יהוה האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם ויקדו וישתחו ליהוה אפים ארצה:

ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא:

ויתן לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את הספר וימצא את המקום אשר היה כתוב בו:

שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת רצון ליהוה:

על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך:

עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל ראשיו קרחה כל זקן גרועה:

ותזעק חשבון ואלעלה עד יהץ נשמע קולם על כן חלצי מואב יריעו נפשו ירעה לו:

כי מי נמרים משמות יהיו כי יבש חציר כלה דשא ירק לא היה:

כי הקיפה הזעקה את גבול מואב עד אגלים יללתה ובאר אילים יללתה:

אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב:

נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה:

נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר:

ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה:

ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם:

לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו:

איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה:

קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד:

רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך:

הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב:

ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים:

ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות:

השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא:

עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת:

אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו:

מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על קיצך ועל בצירך שדד נפל:

מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו:

על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו:

על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נאם יהוה:

כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב:

ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל:

הניס מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה:

אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה:

בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם:

לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך:

כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל:

כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה:

לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים:

ושלחתי אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר:

גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה:

לכן הנה ימים באים נאם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר יהוה:

מה תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי:

ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם יהוה:

והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה: