בשנת התשיעית להושע לכד מלך אשור את שמרון ויגל את ישראל אשורה וישב אתם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי:

הנה אתה שמעת את אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות להחרימם ואתה תנצל:

ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה:

כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם:

כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור:

וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר:

וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך:

והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו:

זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב:

על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה:

בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו:

מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה:

הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי:

הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה כן אעשה לירושלם ולעצביה:

ההצילו אותם אלהי הגוים אשר השחיתו אבותי את גוזן ואת חרן ורצף ובני עדן אשר בתלשר:

נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו:

כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים:

לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו:

שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה בית ישראל:

כי כה אמר אדני יהוה העיר היצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל:

הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל:

והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר יהוה אלהי צבאות שמו:

ונשאתם את סכת מלכם ואת כוכב אלהיכם רמפן הצלמים אשר עשיתם להשתחות להם והגליתי אתכם מהלאה לבבל: