ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען:

ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא:

ויאמר להם מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים:

ויצמא מאד ויקרא אל יהוה ויאמר אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים:

ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה:

יראו את יהוה קדשיו כי אין מחסור ליראיו:

כפירים רשו ורעבו ודרשי יהוה לא יחסרו כל טוב:

בטח ביהוה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה:

לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו:

יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה:

ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים:

ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח:

וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו:

הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים:

ויצוה המלך צדקיהו ויפקדו את ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו ככר לחם ליום מחוץ האפים עד תם כל הלחם מן העיר וישב ירמיהו בחצר המטרה:

ועתה הנה פתחתיך היום מן האזקים אשר על ידך אם טוב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים את עיני עליך ואם רע בעיניך לבוא אתי בבל חדל ראה כל הארץ לפניך אל טוב ואל הישר בעיניך ללכת שמה לך:

כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים:

ואני ביהוה אעלוזה אגילה באלהי ישעי:

לכן אל תדאגו לאמר מה נאכל ומה נשתה ומה נלבש:

אך בקשו בראשונה את מלכות אלהים ואת צדקתו ונוסף לכם כל אלה:

ויצו את העם לשבת על הדשא ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס ויתן את הלחם לתלמידים והתלמידים נתנו לעם:

והאכלים היו כחמשת אלפי איש מלבד הנשים והטף:

ויבט בן ישוע ויאמר להם מבני אדם יפלא הדבר אבל מהאלהים לא יפלא כל דבר:

ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר:

למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו:

רחקו מאהבת כסף ושמחו בחלקכם כי הוא אמר לא ארפך ולא אעזבך:

על כן נבטח ונאמר יהוה לי בעזרי לא אירא מה יעשה לי אדם: