1
אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן:
2
חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות:
3
הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן:
4
והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן:
5
וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה:
6
ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו:
7
אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן:
8
ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו:
9
ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן:
10
ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת:
11
ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו:
12
ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן:
13
לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם:
14
כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו:
15
ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם:
16
וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות:
17
וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות:
18
אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו:
19
ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם:
20
ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן:
21
ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך:
22
ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן:
23
ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך:
24
ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת:
25
ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך:
26
ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי:
27
לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית:
28
על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים:
29
כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו:
30
ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים:
31
והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו:
32
ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים:
33
והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו:
34
אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם:
35
כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני:
36
ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי:
37
וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך:
38
ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך:
39
ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך:
40
והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם:
41
ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו:
42
כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי:
43
גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי:
44
וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך:
45
אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם:
46
וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם: