Book
Chapter
1
הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה:
2
והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו:
3
הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את הדבר הזה:
4
אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ:
5
והארץ חנפה תחת ישביה כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם:
6
על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער:
7
אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב:
8
שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור:
9
בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתיו:
10
נשברה קרית תהו סגר כל בית מבוא:
11
צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ:
12
נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער:
13
כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם כלה בציר:
14
המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים:
15
על כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל:
16
מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו:
17
פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ:
18
והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ:
19
רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ:
20
נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום:
21
והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה:
22
ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו:
23
וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד: