ויקרא אדני יהוה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק:

ונגלה באזני יהוה צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר אדני יהוה צבאות:

רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענגה:

קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות:

ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא שמת אלה על לבך לא זכרת אחריתה:

ותבאנה לך שתי אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן כתמם באו עליך ברב כשפיך בעצמת חבריך מאד:

בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים:

בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך:

לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים:

לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים:

מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה:

זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יניע ידו:

המתקומם והמתרומם על כל הנקרא אל או עבודה עד כי גם ישב בהיכל האלהים כאלהים ומראה את עצמו כי אלהים הוא:

ועתה ידעתם מה שימנעהו מלהגלות בעתו:

ואז יגלה הרשע אשר ימיתנו האדון ברוח שפתיו וישביתנו בהופעת ביאתו:

בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר:

אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם:

ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא שמת אלה על לבך לא זכרת אחריתה:

ועתה שמעי זאת עדינה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול:

איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס: