וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר:

ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב:

שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם:

ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ:

זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו:

וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו:

ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה:

ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה:

ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו:

ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו:

ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי:

וישבתו העם ביום השבעי:

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים:

כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת:

ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח:

לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע:

שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם:

וכלם אכלם מאכל אחד רוחני:

בטח ביהוה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה:

כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו:

תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון:

ויען ויאמר הן כתוב לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יי:

ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה:

גם אתם אל תדרשו מה תאכלו ומה תשתו ואל תהלכו בגדלות:

כי את כל אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי צריכים אתם לאלה:

רחקו מאהבת כסף ושמחו בחלקכם כי הוא אמר לא ארפך ולא אעזבך:

על כן נבטח ונאמר יהוה לי בעזרי לא אירא מה יעשה לי אדם: