אוי לכם מנהלים עורים האמרים הנשבע בהיכל אין זאת מאומה והנשבע בזהב ההיכל יאשם:

ואמרתם הנשבע במזבח אין מאומה והנשבע בקרבן אשר עליו יאשם:

ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל עמי ישראל:

לכן כה אמר יהוה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו:

כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת:

ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו:

ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם:

ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם:

ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה כל אשר יתן ממנו ליהוה יהיה קדש:

ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליהוה והעמיד את הבהמה לפני הכהן:

ואם גאל יגאלנה ויסף חמישתו על ערכך:

ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו:

אם משנת היבל יקדיש שדהו כערכך יקום:

ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו:

והיה השדה בצאתו ביבל קדש ליהוה כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו:

וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש ליהוה:

וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל:

ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך:

כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת:

ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו:

לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל:

מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר:

ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי:

ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו: