הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח:

כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא:

כי אם הוגה ורחם כרב חסדו:

וישמע ישוע ויתמה ויאמר אל ההלכים אחריו אמן אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת:

וימהר ישוע לשלח את ידו ויחזק בו ויאמר אליו קטן האמונה למה לחק לבך:

לכן נאם יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם יהוה חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו:

ויאמרו השליחים אל האדון הוסף לנו אמונה:

ולא רפתה אמונתו ולא התבונן אל גופו שכבר נפוג בהיותו כבן מאת שנה ואל בלות רחם שרה:

ולא חלק לבו בהבטחת האלהים כחסר האמונה כי אם התחזק באמונתו ויתן כבוד לאלהים:

חיבים אנחנו להודות בכל עת לאלהים עליכם אחי כראוי כי אמונתכם גדלה מאד ורבה אהבת כלכם איש לרעהו:

ויאמר ישוע אל שר המאה לך וכאמונתך כן יהיה לך וירפא נערו בשעה ההיא:

ויגע בעיניהם ויאמר יעשה לכם כאמונתכם:

ותפקחנה עיניהם ויגער בם ישוע ויאמר ראו פן יודע לאיש:

רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם:

ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך:

ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך:

ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה:

ויאמר אליו ישוע לאמר אם תוכל להאמין כל יוכל המאמין:

ויתן אבי הילד את קלו בבכי ויאמר אני מאמין עזר נא לחסרון אמונתי:

וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת:

ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום:

ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך:

ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים:

ויאמר אליו ישוע לך לך בנך חי והאיש האמין לדבר אשר דבר אליו ישוע וילך:

וידרש מאתם את השעה אשר בה רוח לו ויאמרו אליו תמול בשעה השביעית עזבתו הקדחת: