1
ויהי מקץ ימים בשובו אל כפר נחום וישמעו כי הוא בבית:
2
ויאספו רבים מהרה עד אפס מקום לעמד אף מחוץ לפתח וידבר אליהם את הדבר:
3
ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה:
4
ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את המשכב אשר שכב עליה נכה האברים:
5
ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים בני נסלחו לך חטאתיך:
6
ויהיו מן הסופרים ישבים שם וחשבים בלבם לאמר:
7
מה ידבר זה גדופים כאלה מי יוכל לסלח חטאים בלתי האלהים לבדו:
8
וידע ישוע ברוחו כי ככה חשבו בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם:
9
מה הנקל האמר אל נכה האברים נסלחו לך חטאתיך אם אמור קום שא את משכבך והתהלך:
10
אך למען תדעון כי לבן האדם יש השלטן לסלח חטאים בארץ ויאמר אל נכה האברים:
11
לך אני אמר קום שא את משכבך ולך אל ביתך:
12
ויקם פתאם וישא את משכבו ויצא לעיני כלם עד כי השתממו כלם וישבחו את האלהים לאמר מעולם לא ראינו כזאת:
