ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן העדת:

ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת המנקית ואת קשות הנסך ולחם התמיד עליו יהיה:

ולקחו בגד תכלת וכסו את מנרת המאור ואת נרתיה ואת מלקחיה ואת מחתתיה ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם:

ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את בדיו:

ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן:

וכלה אהרן ובניו לכסת את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו אלה משא בני קהת באהל מועד:

וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר:

וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו:

וידבר יהוה אל משה לאמר:

מבן שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה תפקד אותם כל הבא לצבא צבא לעבד עבדה באהל מועד:

ונשאו את יריעת המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה ואת מסך פתח אהל מועד:

על פי אהרן ובניו תהיה כל עבדת בני הגרשני לכל משאם ולכל עבדתם ופקדתם עלהם במשמרת את כל משאם:

בני מררי למשפחתם לבית אבתם תפקד אתם:

וזאת משמרת משאם לכל עבדתם באהל מועד קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו:

זאת עבדת משפחת בני מררי לכל עבדתם באהל מועד ביד איתמר בן אהרן הכהן:

ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת:

והורד המשכן ונסעו בני גרשון ובני מררי נשאי המשכן:

ועל צבא מטה בני שמעון שלמיאל בן צורי שדי:

ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את המשכן עד באם:

ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את כהנתם והזר הקרב יומת:

והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל והזר הקרב יומת:

זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד משה לו:

ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד לשאת חטא למות:

וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש:

ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל:

ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון יהוה ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם כי הכה יהוה בעם מכה גדולה:

ויחר אף יהוה בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים: