ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון והנה עבדי עם עבדיך:

והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי חטים מכות לעבדיך כרים עשרים אלף ושערים כרים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף:

ויתנו כסף לחצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצדנים ולצרים להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפוא כרשיון כורש מלך פרס עליהם:

נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת ונפקתא מן בית מלכא תתיהב:

פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך:

הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבצור:

כה אמר יהוה צבאות לאמר העם הזה אמרו לא עת בא עת בית יהוה להבנות:

העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב:

ויהי דבר יהוה אל יונה שנית לאמר:

קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך:

לכן עשו פרי הראוי לתשובה:

ואל תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם:

ויאמר יהוה אליו שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננתה לפני הקדשתי את הבית הזה אשר בנתה לשום שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים:

ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים:

אהב יהוה שערי ציון מכל משכנות יעקב:

נכבדות מדבר בך עיר האלהים סלה:

כי בחר יהוה בציון אוה למושב לו:

זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה:

והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר יהוה צבאות:

ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי:

כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר:

כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד:

למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה:

הוא יצא וישוע אמר עתה נתפאר בן האדם והאלהים נתפאר בו:

אם האלהים נתפאר בו גם האלהים הוא יפארהו בעצמו ובמהרה יפארהו: