ונתן עץ השדה את פריו והארץ תתן יבולה והיו על אדמתם לבטח וידעו כי אני יהוה בשברי את מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם:

מזמור לדוד יהוה רעי לא אחסר:

בנאות דשא ירביצני על מי מנחות ינהלני:

ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי:

כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה כשל בעוני כחי ועצמי עששו:

ועשה יהוה צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים:

ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב:

והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זרה ברחת ובמזרה:

כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל:

ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב יהוה על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד:

ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם יהוה:

אנכי הדלת איש כי יבוא בי יושע ובצאתו ובבואו ימצא מרעה:

לא ירעבו עוד ולא יצמאו ולא יכם שמש ושרב:

כה אמר יהוה צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב מאין אדם ועד בהמה ובכל עריו נוה רעים מרבצים צאן:

בערי ההר בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה עד תעברנה הצאן על ידי מונה אמר יהוה: