לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד משל בשרים:

גבר רש ועשק דלים מטר סחף ואין לחם:

ראיתי עבדים על סוסים ושרים הלכים כעבדים על הארץ:

ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם:

ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד:

ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו:

ויען נבל את עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו:

ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה:

אל נא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את נערי אדני אשר שלחת:

ותבא אביגיל אל נבל והנה לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכר עד מאד ולא הגידה לו דבר קטן וגדול עד אור הבקר:

ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את נבל וימת:

וירדהו והנה נטשים על פני כל הארץ אכלים ושתים וחגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה: