ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים:

יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך יהוה רדפם:

ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים:

שלח חשך ויחשך ולא מרו את דבריו:

דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו:

החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם:

כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה:

ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה:

ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח:

ומשעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית:

ובהיות השעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית:

ויהי כשעה הששית והנה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית:

כי לא חס אלהים על המלאכים אשר חטאו כי אם הורידם לקצבי הרים ויסגירם בכבלי אפל לשמרם למשפט:

בארות בלי מים המה עבים נדפים בסערה אשר שמור להם חשך אפלה לעולם:

והמלאכים אשר לא שמרו את משרתם כי אם עזבו את זבלם שמרם במוסרות עולם ובאפלה למשפט היום הגדול:

משברי ים עזים אשר יגרשו בשתם ככבים תעים אשר חשך אפלה צפון להם עדי עד:

וישפך החמישי את קערתו על כסא החיה ותחשך מלכותה וינשכו מכאב לב את לשונם:

ויגדפו את אלהי השמים ממכאבם ושחינם ולא שבו ממעשיהם: