ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים:

וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם:

ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת:

ואקרא שם צום על הנהר אהוא להתענות לפני אלהינו לבקש ממנו דרך ישרה לנו ולטפנו ולכל רכושנו:

ונסעה מנהר אהוא בשנים עשר לחדש הראשון ללכת ירושלם ויד אלהינו היתה עלינו ויצילנו מכף אויב ואורב על הדרך:

ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים:

ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש:

ויהי כשמעי את הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל לפני אלהי השמים:

ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש:

וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה:

וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר כי ראו כי גדל הכאב מאד:

ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יהוה:

אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם:

לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני:

ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם:

ואבוא אל הגולה תל אביב הישבים אל נהר כבר ואשר המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם:

אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבר בסך אדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג:

כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי:

ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש:

אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד:

שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה:

פלטים מחרב הלכו אל תעמדו זכרו מרחוק את יהוה וירושלם תעלה על לבבכם:

בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יהוה:

על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב:

כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה:

צעק לבם אל אדני חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל תתני פוגת לך אל תדם בת עינך:

פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי:

עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי:

ואתנה את פני אל אדני האלהים לבקש תפלה ותחנונים בצום ושק ואפר:

בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים:

לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים:

ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר:

ואתן לשני עדי ונבאו ימים אלף ומאתים וששים מתכסים בשקים: