מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה:

להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע:

ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה:

ויאמר יהוה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו:

ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם:

ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים:

ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב:

ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים:

משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יהוה אשית בישע יפיח לו:

כי אתה אלהי מעוזי למה זנחתני למה קדר אתהלך בלחץ אויב:

הקשיבה לי וענני אריד בשיחי ואהימה:

מקול אויב מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ובאף ישטמוני:

למנצח על יונת אלם רחקים לדוד מכתם באחז אתו פלשתים בגת חנני אלהים כי שאפני אנוש כל היום לחם ילחצני:

שאפו שוררי כל היום כי רבים לחמים לי מרום:

ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי:

אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים:

והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם:

ואם זרוע כאל לך ובקול כמהו תרעם:

שבר זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תמצא: